כמה עוגיות אכלתם היום?

פורסם בפורטל הנשים Saloona

מאת מיטל הושמנד

אכילה רגשית היא אחד הגורמים המרכזיים להשמנה ולהחזרת המשקל לאחר דיאטה.  

מה הכוונה “אכילה רגשית”? הכוונה היא לכל הסיטואציות שבהן אנחנו אוכלים רק בגלל שאנחנו מרגישים לחוצים, כועסים, משועממים, מאוכזבים, מצפים, מתוחים, ומה לא. הרגשות האלה מובילים אותנו לאכילה מיותרת שמשפיעה לרעה על איכות החיים שלנו עם הגוף והמשקל.

הפתרון ה”מקובל” לאכילה רגשית

בכל הקשור למציאת פתרון, הדעה הרווחת היא שמדובר בבעיה סבוכה שנדרש שנים רבות של טיפול על מנת להתגבר עליה. המחשבה שעומדת מאחורי זה היא שאכילה רגשית נובעת מכך שאנו לא מתמודדים עם לחצים וקשיים בתחומים שונים בחיים שלנו ובמקום זה אנחנו “בורחים” לאוכל.

לצערי, הסטטיסטיקה של האנשים שהצליחו לפתור את בעית האכילה הרגשית זניחה מאוד, ועדיין חסר פתרון ממשי ונגיש לרוב האוכלוסיה.

פתרון מעשי ובדוק לאכילה רגשית

בואו ניקח דוגמא נפוצה: נניח שעובר עליי יום לחוץ ומתסכל בעבודה, רווי במתח ובעצבים. אני מצליחה איכשהוא לעבור אותו בשלום מבחינת האוכל, אבל בשעות אחה”צ כשיש לפניי עוד הרבה עבודה עם הבית והילדים אני מוצאת את עצמי ליד העוגיות הטובות שהבאנו מהמאפייה וחושבת לעצמי “די, אני גמורה מהיום הזה, מגיע לי משהו טוב שקצת ירגיע”. תוך דקות ספורות אני כבר עמוק בתוך אכילה רגשית, וספק אם היא תסתיים רק בכמה עוגיות בודדות או שהיא תוביל אותי לאכילה מיותרת מתמשכת לכל אותו הערב.  

“ברגע של סטרס, רוב המרכזים החושבים של המוח שלנו כבויים, ולכן אנחנו מנותקים מכל משאב שיש לנו באותו רגע ולא מצליחים לחשוב על דרך יציאה הגיונית ובטח שלא חדשנית מהסיטואציה.”

כדי לבנות פיתרון ודרך התמודדות אפקטיבית, צריך להבין את המגרש שבו מתרחשת הבעיה:

כבני אדם, ברגע שאנחנו חווים רגש לא נעים, זה מיד מכניס אותנו לסטרס ומעביר אותנו למגרש פסיכולוגי שבו הכל מרגיש לנו “לא בסדר”. לא נעים לנו להיות מתוחים או מאוכזבים, זה מרגיש לנו “לא נכון”. בנוסף, אנחנו יודעים שכשאנחנו באזורים האלה אז בטח נאבד את השליטה העצמית שלנו באוכל וזה מגביר את התחושה שלנו לגבי כמה שאנחנו “לא בסדר”.

המגרש הזה כל כך חונק אותנו, שהוא גורם לנו לכמה תופעות במקביל:

  1. ברגע של סטרס, רוב המרכזים החושבים של המוח שלנו כבויים, ולכן אנחנו מנותקים מכל משאב שיש לנו באותו רגע ולא מצליחים לחשוב על דרך יציאה הגיונית ובטח שלא חדשנית מהסיטואציה. (בדיוק כמו שקורה לנו ברגעים של פחד)
  2. אנחנו מוכנים באותו רגע לעשות כל דבר שיעזור לנו לצאת מהמגרש הזה.
  3. התוצאה – אנחנו הולכים למקום היחיד שזמין לנו באותו רגע ושבו אנחנו מורגלים – האוכל.

הדרך שלכם לשנות את הפעולה האוטומטית הזו עוברת דרך שינוי המגרש הפסיכולוגי שבו מתרחשת הסיטואציה, באמצעות ארבעה כלים קונקרטיים:

הסכמה לא מודעת

גם אם תגידו עד מחר שאתם לא רוצים לאכול כתוצאה מרגש כזה או אחר, זה עדיין לא אומר שאתם באמת לא מסכימים לזה. אצל רובנו קיימת הסכמה לא מודעת לגבי הקשר שבין הרגש לבין האוכל. ההסכמה הלא מודעת הזו היא הבסיס שמאפשר מלכתחילה את כל ההיגררות לאכילה הרגשית.

לפני שתוכלו לשנות את זה, אתם צריכים לבדוק עם עצמכם קודם כל האם אתם מוכנים לצמצם מאוד את הקשר בין השניים. המשמעות של צמצום הקשר היא שבפעם הבאה שתרגישו לחוצים או משועממים תצטרכו לחוות את הרגש הזה מתחילתו ועד סופו בלי שיהיה שום דבר בפה שיסיח את דעתכם ממנו.  

מיסגור מחדש – “ריפריימינג”

חלק עיקרי מהסטרס נובע כאמור מהמשמעות ה”לא בסדר”ית שאני מייחסת לסיטואציה ולמה שהיא אומרת עליי.

באמצעות כלי הריפריימינג, אתם יכולים לשנות את ההסתכלות שלכם לגבי סיטואציות של רגשות לא נעימים ולהבין שזה בסדר להרגיש לא טוב, זה קורה לכולנו. זה לא אומר עליכם שום דבר רע ובטח שלא מוריד מערככם העצמי ולכן אין לכם מה להיכנס לסטרס מהעובדה שזה שוב קרה.  

הצטרפות ואז הובלה (pacing and leading)

בדרך כלל באותם רגעים של אכילה רגשית, אתם מנסים להגיד לעצמכם משפטים כמו “בוא נוותר על העוגה ופשוט נשתה קפה או דיאט קולה וזהו”. במילים אחרות, אתם מנסים להוביל את עצמכם למקום אחר מאשר אכילה רגשית, אבל זה בדרך כלל לא עובד. אתם לא קשובים למשפט ההגיוני הזה אלא ממשיכים עם האכילה הלא רצויה.

על מנת שתוכלו להקשיב לעצמכם ולהוביל את עצמכם למקום חדש וטוב יותר, עליכם קודם לבצע הצטרפות למקום הנוכחי והלא נעים שבו נמצא הרגש שלכם. “הצטרפות והובלה” זהו כלי שאיתו עובדים כל הפוליטיקאים, ואנשי הפירסום – בקיצור, כל מי שמצליח לשכנע אותנו שהוא יודע מה עלינו לעשות.  

הצטרפות משמעה שאתם קודם כל עונים לעצמכם “נכון, אני באמת עובר עליי יום מגעיל, וקשה לי עם זה” ורק אז מנסים להוביל לפעולה חלופית ועדיפה על פני אכילה מיותרת.

הפעולה החלופית – “קבלת החלטות מראש”

רגעים של התפרצות אכילה רגשית דומים מאוד לרגעים של התפרצות עצבים.  

כולנו יודעים שברגעים של התפרצות זעם (“קריזה” בלשון העם), כל החוכמה היא להחליט מראש רק דבר אחד והוא – איך להגיב באותו רגע. “קריזיונרים” יודעים לא לצפות מעצמם באותו רגע לדעת להגיב בצורה נעימה ולבחור את המילים הנכונות אלא מחליטים להגיב בדרך של שתיקה, ולדחות את מציאת הפתרון במועד מאוחר יותר כאשר “יחלוף הזעם”.

אותו כלי נכון גם לרגעי ההתפרצות של האכילה הרגשית, אין טעם לצפות מעצמכם באותו רגע לחשוב על נימוקים הגיוניים שבגללם לא כדאי לאכול את החטיף או העוגה. מספיק שתעמידו בפניכם באותו רגע רק משימה אחת והיא – הימנעות מאוכל. מותר לכם לעשות כל דבר (חוקי כמובן …), רק לא לגעת באוכל.

הדרך הזו תסייע לכם לנטרל את האכילה הרגשית בחייכם בתנאי שתכינו אותה מראש, תתאמנו עליה ותשתפרו בב כל פעם קצת, עד שהפתרון יהיה לגמרי בידכם. בהצלחה!

אהבתם את המאמר? שתפו אותו עכשיו בלחיצה:

שתפו בפייסבוק
שתפו בגוגל פלוס
שתפו בלינקדאין